חוק הלאום כחוק לאחדות לאומית

מאת אשר בן-שלמה

בשנת 1948, דוד בן-גוריון ז"ל חתם על מגילת העצמאות, ביחד עם ראשי הישוב העברי בארץ ישראל, לאחר ההכרזה על העצמאות של מדינת ישראל. נכון שמגילת העצמאות עושה שימוש בשלושת מושגים המתייחסים אל האומה העברית: העם היהודי, העם העברי ועם ישראל. במגילה, מוזכר על השואה שהתחוללה על עם ישראל, טרם הקמת המדינה, דבר המציין את המשמעות האתנית של המושג. בין שנת 1948 עד שנת 1950, הרשום של הלאום נעשה על ידי משרד הבריאות בצורה הבאה: כל מי שנולד בארץ וקיבל שם פרטי ושם משפחה עבריים, נרשם כיהודי בסעיף הלאום. כמו כן, כל מי שנולד בארץ וקיבל שם פרטי ושם משפחה ערביים נרשם כערבי בסעיף הלאום. כלומר, במשך שנתיים, לאחר הקמת המדינה, הזהות היהודית שלה ושל אזרחיה נקבעה על פי שיקולים תרבותיים בלבד. המוני ניצולי השואה שהצליחו לעלות ארצה, גם במהלך מלחמת העולם השנייה, וגם אחריה, עד שנת 1950, רובם המכריע חסרי כל, וכמובן, ללא אישורי יהדות, לאחר והנאצים לא הסתמכו בהגדרת מיהו יהודי כפי שקבוע בהלכה היהודית אלא בקבוע בחוקי נירמברג, אשר הגדירו את הגזע היהודי עד הדור הרביעי, גם לפי האם וגם לפי האב, נרשמו במשרד הבריאות כיהודים בסעיף הלאום, לאחר שעברתו את שמם. רק בשנת 1950 החליטה הממשלה להעביר את הסמכות לרישום אוכלוסין אל משרד הפנים, לאחר אישורו של חוק השבות על ידי הכנסת, בלי להגדיר בחוק מיהו יהודי. באותה שנה, הכללים להגדרת מיהו יהודי השתנו. במקום ההגדרה התרבותית, שהומצאה בשנתיים הראשונות של מדינת ישראל, החלה המדינה לקבוע את יהדותו של האזרח לפי שיקולים דתיים בלבד. בין שנת 1952 עד שנת 1970, המדינה קלטה יהודים רבים של כלל זרמי היהדות, בהתאם להגדרה המקובלת על ידי אותם זרמים, כולל הזרם הרפורמי האמריקאי, המונה כיום כארבעה מיליון יהודים בארה"ב, המכיר ביהדות האזרח גם לפי האם וגם לפי האב. אך, בג"צ שליט, שקבע באופן פורמלי את יהדותו של האזרח לפי האב, גרם לסערה בקרב הסיעות הדתיות בכנסת ולאישור על ידה של תיקון בחוק השבות אשר קבע בחוק את הגדרת מיהו יהודי לפי האם בלבד, דבר שפסל את ההחלטה של בית המשפט העליון בפרשת שליט. לאור האמור לעיל, ניתן להבין כי המשעות של מושג העם היהודי היום שונה ממושג העם היהודי בזמן חתימת של המגילה. חוק יסוד הלאום, כפי שהממשלה רוצה להעביר לאישור על ידי הכנסת, קובע, בעקיפין, הגדרה דתית במקום הגדרה תרבותית למיהו יהודי, כאשר, לאחר שנת 1970, חוק השבות הוציא מהכלל היהודי את היהודים הרפורמיים בארה"ב נוכח הסתירה בין הגדרת מיהו יהודי לפי חוק השבות, החל מאותה שנה, ובין הגדרת מיהו יהודי לפי ההלכה הרפורמית האמריקאית. בתנאים אלה, חוק הלאום הנו חוק יסוד שאינו שומר על אחדותה של האומה העברית כולה, אלא סותרת בין האומה העברית בשלמותה, ובין העם היהודי המוגדר לפי שיקולים דתיים אורתודוקסים בלבד. נתון חשוב שיש לקחת בחשבון הוא ההגדרה של המושג "לאום". לפי הלקסיקון של תורת מדע המדינה, הלאום מהווה קבוצה אתנית, כלומר, עדת בני אדם המאוחדת על ידי היסטוריה ותרבות משותפים, כאשר, לפי האנתרופולוגיה, התרבות כוללת, בין היתר, שפה, דת ומסורת המאפיינות את מהותו הרוחנית של הלאום. תורת מדע המדינה גם מבדיל בין "לאום אתני" ובין "לאום אתני-מדיני". לאום אתני, שאינו מדיני, אינו בעל זיקה למדינה מסוימת, כאשר הזיקה היסודית של הלאום האתני-מדיני היא המדינה עצמה.

* הכותב, עיתונאי במקצועו, שירת בדובר צה"ל, הנו בוגר המגמה למשפט חוקתי של אוניברסיטת מקאנזי בסאו-פאולו, ברזיל, שימש כחבר הוועד הפועל הציוני של ההסתדרות הציונית העולמית מטעם סיעת האיחוד הלאומי ומנהל את הפורום למשפט חוקתי.