הצביון היהודי של מדינת ישראל על סף הכחשה

מאת אשר בן-שלמה

חלה בשלושת העשורים האחרונים התפשטות חסרת תקדים של מגמה מדאיגה לעתידה של מדינת ישראל: עליה במספר הרבנים מכל זרמי היהדות ההופכים את הדת היהודית למסחר על ידי מכירת אישורי יהדות פיקטיביים לנכרים המבקשים לעלות ארצה על מנת לקבל את ההטבות המוענקות לעולים החדשים, כגון: סל קליטה, ביטוח בריאות, פתור ממכ"ס לרכישת רכב, משכנתא בתנאים מועדפים, ביטוח לאומי, הכשרה מקצועית על חשבון המדינה, ובעיקר, את האזרחות הישראלית אותה קיבלו על סמך אישורי יהדות שהומצאו את על ידי רבנים בחו"ל העוברים על הגדרת מיהו יהודי בחוק השבות השוללת הכרה ביהדותו של אדם בן דת אחרת. חשוב לציין כי יש להבדיל בין "תעודת גיור" ובין "אישור יהדות". בחו"ל ישנם רבנים המנהלים קורסים לגיור דרך האינטרנט, ומעניקים תעודות גרות ללא הרכבת בית דין רבני מוסמך לגיור וללא הליכים מקובלים בהלכה היהודית להמרת דת ליהדות. כמו כן, בחו"ל ישנם גם רבנים שפשוט מוכרים "אישורי יהדות" המעידים על יהדות מלידה עבור נכרים שאין להם זיקה כלשהי ליהדות ולעם היהודי. אותם נכרים עולים ארצה עם אותם "תעודות גרות" או "אישורי יהדות" הזוכים להכרה של הסוכנות היהודית מכוון שמדובר על תעודות ואישורים החתומים על ידי רבנים רשמיים המוסמכים על ידי הקהילות היהודיות השונות. הסוכנות היהודית אינו גוף המיועד לבדיקת הכשרות של אותם מסמכים ומסתמכת בתום לב של הרבנים החתומים בהם ובכנות של הארגונים היהודים הנותנים גג לפעילויותיהם הקהילתיות. אך, הנכרים המקבלים "תעודות גרות" או "אישורי יהדות" פיקטיביים אינם משתתפים בחיי הקהילות היהודיות בהם אותם רבנים מכהנים, כאשר מהלכים אלה נעשים מהדלת האחורית של אותן קהילות ישראל בגולה. כמו כן, גם לסוכנות היהודית וגם למשרד הקליטה אין כיום מידע על כמה נכרים נכנסו לארץ עם תעודות גרות ואישורי יהדות פיקטיביים, אך ישנה הערכה כי מדובר על מאות אלפי עולים שעלו ארצה בין שנת 1971 עד שנת 2016, שזכו להירשם במרשם האוכלוסין כיהודים על פי דת ועל פי לאום אף על פי שבפועל לא המירו את דתם ליהדות ונשארו בני דתות אחרות. הם מתחתנים בתוך הממסד הדתי הישראלי ואינם נתקעים בקשיי נישואין של זכאי חוק השבות יוצאי חבל העמים שאינם יכולים להינשא בארץ אף על פי שהנם מזרע ישראל לעומת הנכרים שקיבלו אישורי יהדות פיקטיביים בחו"ל. למגמה זו השלכות הלכתיות ומשפטיות חמורות. ההשלכות ההלכתיות כוללות נישואין פסולים בין נכרי שמוכר כיהודי על פי דת ועל פי לאום כי לא המיר את דתו ליהדות ובין בת זוג שהינה יהודיה כהלכה. ההסתבכות ההלכתית החמורה יותר היא כאשר כהן, יהודי משבט לוי, מתחתן תחת חופה עם נכרייה שנתקבלה בישראל כיהודיה שלא כדין, דבר אסור לפי דין תורה. השורש לבעיה היא הדרישה של משרד הפנים ושל משרד הקליטה לאישורי יהדות או לתעודות גרות מהמועמדים לעליה במקום לדרוש מאותם מועמדים תעודת אזרחות ישראלית או תעודת גרות מטעם הרבנות הראשית לישראל. החקיקה הנוכחית מאפשרת לרבנים בחו"ל להמציא אישורי יהדות ותעודות גרות שאינם תואמים להגדרת מיהו יהודי של חוק השבות, מאחר ואותם רבנים אינם כפופים למוסדות המדינה לצורך המצאת אישורים ותעודות. למחוקק פתרון אחיד למגמה: להעביר את הגדרת מיהו יהודי מחוק השבות אל חוק האזרחות, על ידי תיקון חקיקה שיתאים להגדרות המקובלים לכל זרמי היהדות המוכרים על ידי המדינה, כולל היהדות הקראית, ולהרחיב את הזכאות לאזרחות הישראלית לכל יהדות הגולה על יסוד למתן אזרחות מכוח לידה במקום היסוד למתן אזרחות מכוח שבות. על החקיקה לקבוע כי משרד החוץ יקבל מהסוכנות היהודית את הסמכויות של מחלקת הזכאות לעליה ולתפקד בתאום עם משרד הקליטה ועם משרד הפנים על מנת לדרוש מכל מי שמבקש לעולות ארצה הוכחות חוקיות של זיקתו האתנית לעם היהודי על מנת להיות זכאי לקבלת אזרחות ישראלית בתור אזרח עולה.

* הכותב, עיתונאי במקצועו, שירת בדובר צה"ל, הינו בוגר המגמה למשפט חוקתי של אוניברסיטת מקאנזי בסאו-פאולו, ברזיל, שימש כחבר הוועד הפועל הציוני של ההסתדרות הציונית העולמית מטעם סיעת האיחוד הלאומי ומנהל את הפורום למשפט חוקתי.